הקליפ שלה הזכיר לי לרגע את ניק קייב ו-INTO MY ARMS שכולו דיוקנאות של אנשים בוכים, אבל אופק נחמן מבקשת לא לבכות כדי לא להישבר מול כולם, אבל שוברת בעצמה בביצוע עוצמתי, בקולה הסדוק היא נלחמת לא להפסיד בחזית הבכי המקיפה אותנו כבר קרוב לשלושה חודשים.
בכי תמיד היה סימן לשבירה, יש הרואים בו שחרור, אחרים מבינים שאם הם יבכו – אחרים יישברו מולם. נחמן הופכת אותו לכלי שמסמן חולשה ולכן נמנעת ממנו בפומבי, בזמן שאפשר להבין שבחדרי חדרים היא נשברת לרסיסים. בניגוד גמור לנאמר בשיר שלה, שמתאר את הקונפליקט הפנימי הזה בלי לספר עליו, היא מנחיתה על המאזין שיר שאוסר לבכות, אבל מבהיר שהחיים חזקים מהכל, אפילו מהדמעות, ופותחת לכולנו את הברזים.
את "אסור לי לבכות" נחמן כתבה והלחינה עם בר אדמוני, והיא ממשיכה לפלס את הדרך המצוינת שלה ולבסס את מעמדה כזמרת-יוצרת מעולה, מרגשת וכובשת. שימו לב לאופק נחמן, היא ציפור שמאירה לנו השמים.
