לאופק נחמן יש קול סדוק שחותך את השומע. אחרי שני סינגלים שבהם אפשר היה לחוש את הגוון המיוחד שלה, היא לקחה אותו עד הסוף ומדייקת אותו עד כאב בעד היום הבא. מכן מתחדדת הדילמה האם ללכת על הכיוון הזה או לנסות שוב דברים אחרים שאולי פחות מתאימים אבל ירחיבו את הרפרטואר שלה, והתשובה לדעתי די ברורה. זמרת צעירה עם קול יותר זקן, שבור, מגישה שיר כואב ודוקר שכתב לה אבי אוחיון ומתחילה לממש את הפוטנציאל.
וכן, קשה להימנע מהדמיון של עד היום הבא לשקופים של קרן פלס, שאולי אוחיון קיבל ממנו השראה, אבל יותר מכל אפשר לברך על שיר טוב שאופק נחמן משחררת ומתחילה לממש הבטחות. ענוג וכואב.
