פעם בשנות התשעים היו מחברים זמר וזמרת לדואט בכייני שיעיף את הז'אנר הטורקי קדימה וישבור לבבות. הפעם מדובר בשניים צעירים, אופל רביבו ונתנאל ששון, שמייצרים את השיר שאמור לכבוש פלח מאוד מסוים בשוק המוזיקה הים תיכונית והוא צפוי להתקבל שם בצורה טובה. יש פה קטעים מאוד צעקניים, אפילו לוחצים מדי כדי לרגש, אך הכל מתכסה בלחן ובעיבוד מרשימים של נתנאל ששון שיודע היטב לכוון אל המקומות שאליהם הוא רוצה להגיע.
לשני הזמרים הצעירים יש עוד דרך ארוכה לפניהם, כך שהם יכולים לסמן וי על דואט - כפי שמחייבים החוקים הלא כתובים בז'אנר. שיר שאוהבי הסגנון הספציפי הזה יתחברו אליו מאוד.
