טוב, שמישהו יעשה לנו סדר כמה צברי פעילים יש לנו בשטח. אחרי שי ובר, הנה אודי צברי, ההוא מהביצוע של המענטזת האחרת, שמנסה להביא את הסגנון שלו ולהתחבר לשנות השמונים של המזרחית שבהם הגיטרה ניסרה הכל. לרגע זה נשמע כמו מקדש האהבה של אתניקס, לפעמים זה ג'קי מקייטן, ולפעמים כמו הזמר שעולה במועדון וגורם להרמת גבה על היופי שבביצוע.
איך את אומרת (מילים גל שריג ולחן של עמוס כהן) מביא היטב לידי ביטוי את אודי צברי, את החיבור שלו לתקופה שבה הוא עוד לא נולד, ואת היכולת להביא משהו שישבור קצת את המונוטוניות של הז'אנר שסובל משכפולים על שכפולים. וכן, אפשר שיתבלבלו בינו לבין בר צברי ששר ממש באותו כיוון וסגנון, ולכן הוא צריך לקחת גם את זה בחשבון. בשורה התחתונה, על אף היותו שיר מכוון מטרה, איך את אומרת נותן טעם של פעם עם זמר עכשווי ומייצר פנאן, וזה מה שיפה בו. סחתיין.
