השאלה הראשונה שעולה אחרי ששומעים את "בוקר טוב למציאות שלי" היא האם עדן אבוטבול הניחה את הצעד הראשון להפיכתה לזמרת היהודיה-ערבייה הראשונה. כן, קשה להתעלם מכך שכותב ומלחין השיר חגי אוזן היה זה שהטיס את נסרין קדימה עם אותה נוסחה מנצחת של שירים מלאי רגש, המשלבים ערבית ועברית בפזמון. רק שאז זה היה בשביל לקחת נסרין מיינסטרימה, וכאן אוזן בעצם קובע סטנדרט חדש להצלחה עם זמרת בז'אנר המזרחי/ים תיכוני, ולא משנה מאיזה כיוון היא מגיעה, היהודי או הערבי.
העיבוד וההפקה המוזיקלית של נדב ביטון הם בדיוק מה שחסר לזמרות רבות בז'אנר. לרבים ודאי נדמה שמדובר בלחן שנלקח מארצות ערב, אבל זה נוצר כאן, והעושר הניגוני פשוט מעצים את השיר. וכן, יש כאן את עדן אבוטבול, זמרת שמנתצת את המחסומים שהיו לה, שקיבלה לידיה שיר מעולה ופתאום נשמעת כמו ננסי אג'רם הלבנונית עם לוק של חיפה וואהבי, שגם היא מלבנון, ומעיפה ביצוע שובר. וזה בהחלט בוקר טוב מאוד לאבוטבול, ששולחת קריאת השכמה לכל הזמרות.
