זה לא רק החשש להיות מזוהה בעד או נגד ראש הממשלה נתניהו בעת הזו: זה הפחד מהצליבה וההפסדים הכלכליים שמשתק את האמנים ומונע ממהם מלהשתתף בעצרות. במקרה שלהם, דווקא יש אחדות
הסירוב של אמני ישראל להופיע בעצרות תמיכה בעד ונגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, מעידה יותר מכל על הפחד הגדול מהתגובות. במציאות לא ברורה פוליטית, עדיף להם לשתוק, לא לתפוס צד. מי יודע, מחר נתניהו יישאר בתפקידו והם ייפגעו מכך שהופיעו נגדו, ויעלו על המוקד ברשתות החברתיות. ומי יודע, מחר הוא לא יהיה ומי שתמך בו יוקע וייצלב על ידי הצד השני.
עדן בן זקן שרה לנתניהו // צילומים: צילום מסך
לפני כמה שבועות סערה המדינה על מופע למען הרב פירר, שבו אמורים היו להופיע רק אמנים גברים. חלק מהאמנים זרמו עם המחאה וביטלו את המופע, אחרים שלא היו בתוכניות הסכימו להתנדב והיו גם כאלה כמו עידן עמדי, קובי פרץ ואלי יצפאן, שלא חששו לצאת נגד הזרם.
במקרה של פירר, מדובר היה במיזם חברתי-רפואי, אבל כשמדובר בפוליטיקה התמונה אחרת לגמרי. הסירוב האחרון, לשני הצדדים, מעיד יותר מכל על כך שהאמנים יודעים להפריד בין העבודה שלהם לבין האמנות שלהם. עדן בן זקן יכולה לשיר לנתניהו בתשלום, שרית חדד הרוויחה יפה בכנס של ניר ברקת, מאור אדרי יכול להשתתף בקליפ של הליכוד, אבל שם זה נגמר – זו עבודה וזו פרנסה. זה לא אומר שהם מזוהים פוליטית, זה לא אומר שהם חייבים לקחת כל עבודה, זה לא אומר שהם יבואו בפעם הבאה להתנדב עבור אותו מועמד או המנה שלו וליצור לעצמם זיהוי פוליטי.
מאור אדרי // עניין של פרנסה
בשנים האחרונות הותקפו אמנים רבים על דעתם הפוליטית ושילמו מחירים כבדים על כך. המחשבה ששוב יצלבו אותם, גורמת להם כעת לשתוק. האמנים לא צריכים לאבד קמפיינים, להיפגע כלכלית או להיות מטרה לאש צולבת ברשתות החברתיות על ידי חמומי מוח משני הצדדים, שחלקם בפרופילים מזויפים, שהפכו את השיח לשדה קרב של ממש.
כן או לא נתניהו, הפחד והמניע הכלכלי משתקים את האמנים. הם, ובצדק, לא צריכים להיות המפסידים במאבק הפוליטי, ואין להם גם ממש סיבה לעשות זאת לעצמם. אחריות חברתית? חפשו במקום שבו ברור לאן הרוח נושבת.