לרינת בר יש את אחד הקולות הטובות במוזיקה הים תיכונית, אבל גם כשיש לך את הגיטרה הכי יוקרתית בעסק – אתה צריך מישהו שיידע לכוון את המיתרים. זה לא שהיא לא הציגה בעבר יכולות מרשימות בכתיבה ובשירה, אבל כשהדברים המצוינים שלה עטופים מסביב בכל מיני בריחות מיותרות, והיא עסוקה בלהגשים חלומות של אחרים, בר קצת הלכה לאיבוד.
החיבור של רינת בר לחגי אוזן, האיש שלקח את נסרין מקצה אחד של הסקאלה לקצה השני אחרי שכתב והלחין לה שירים שהפכו אותה למה שהיא היום, מוציא (יחד עם אלירן אביטל ועדי כבירי שהלחינו וכתבו עם אוזן) גם מבר את מה שהיא הכי טובה בו: מספרת סיפור, מעבירה מסר, מרגשת במקומות הנכונים ומרוויחה את הלב מול ההיגיון, אם לומר את האמת. גיטרה שמנסרת ומובילה לצד אקוסטית, וזמרת אחד שפותחת מבערים וטסה קדימה. "שלושה ילדים וכלב" רק יצא, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שהוא טיל שטס חופשי על הבר.
