ללא ספק מדובר באחד הכוכבים העולים של מוזיקת הדיכאון של המוזיקה הים תיכונית. קול בטוח, לחנים מצוינים וביצועים שמעידים שמדובר כאן ביהלום שככל שילוטש יהיה טוב יותר. בוזגלו הוא לא איש של להיט אחד, אלא מייצר לעצמו דרך בטוחה עם שירים טובים, יודע להשתמש היטב בקול שלו, וגם להתאים את עצמו למקצבים המשתנים.
"למי ללכת", למילים של טל קסטיאל, הוא שיר-סיפור שבוזגלו מעביר בצורה מצוינת, כשהלחן, העיבוד וההפקה המוזיקלית ושל אסף צרויה נותנים לו את המשקל הנכון לכל שורה. הוא רק בהתחלה, אבל תקשיבו יותר לדודי בוזגלו, זה שווה.
