שלוש שנים אחרי מות אמה, ג'ולי עידן מוציאה שיר לזכרה ומחכה שתשוב כדי למלא את הבור שנפער בלבה. התחושה שהיא מתארת קיימת אצל כל יתום, כך שאת האבל הפרטי שלה יכול כל מי שחווה את הטרגדיה לאמץ אל לבו.
לטעמי, עידן-לוי שרה ברוב שלבי השיר בצורה עצורה מדי, אולי מדויקת מדי, דבר שאינו אופייני לשיר אישי-אינטימי, בטח על נושא כזה כאוב. הלחן של ראובן חיון לא מעניק למילים את הנפח המתאים למילים היפות שכתבה הזמרת אך כשהיא משתחררת לקראת סוף השיר, עידן לוי מתעלה מעל הכל ונותנת מהנשמה את מה שהשיר הזה היה צריך לתת מתחילתו. מרגש.
