גם אם הם לא יודו בכך, משהו חורק בממלכת סטטיק&בן אל. זה לא רק ההיעלמות שלהם מהמצעדים השנתיים או העיסוק המיותר בהם במדורי הרכילות (ולא שהם לא תרמו לכך), אלא בעיקר המוזיקה שפעם הייתה חדשנית ונדחקה הצידה. כן, השיר "יאסו" היה מושמע ביותר, אבל הוא מכיל בתוכו גם שני כוכבי על כמו סטפן ועדן בן זקן, כך שניתן לייחס זאת גם לשניהם.
הניסיון של "אמאל'ה" להביא אותה ברגטון הוא רצון להמציא מחדש, אבל זה לא מצליח. פעם השניים היו מובילים, מייצרים משהו שהוביל אחריו אחרים וסחף את המדינה, ו"אמאל'ה" הוא בדיוק ההפך מכך. דלוח, מאולץ, מדגיש שוב את הפערים בין סטטיק לבן אל ונישא על גלי ההצלחה הקודמת (שעדיין קיימת בהופעות, חייבים לציין) אבל לא מצליח לשחזר אותה וסובל מעודף סימפולים.
פעם אמרו שגם אם סטטיק ובן אל ישירו "עוגה עוגה" זה יהיה להיט. אז זהו, שלא.
