נתחיל מהסוף, ונגיד שאופיר אלחייני הוא זמר טוב, עם נגיעות שמצמררות ואותן הוא מפזר לאורך השיר במידה הנכונה. הטקסט המתחבט שלו נתקל בלחן ועיבוד שמשרתים אותו היטב, כשההפקה המוזיקלית המשותפת עם נדב ביטון המצוין יוצרת הרמוניה מצוינת ומחמיאה לזמר.
אלחייני כתב והלחין את השיר, שבסופו של דבר פונה לבונה עולם ומבקש ממנו את הכוחות כדי להתמודד עם "המציאות הזו, שקצת גדולה עליי", אבל מצליח בדרך להעביר את הקושי הגדול מהפחד להיות לבד. כמו בחיים, כך גם בשיר, אלחייני יכול היה להשתחרר יותר בעוצמות הקול שלו, אבל האיפוק שהוא מציג נותן לו את הכוחות לא להתפרק. אשריך.
