להקשיב לשלומית אהרון זה כמו נסיעה במנהרת הזמן: אתה פתאום נזכר שפעם עשו שירים כאלה, רגועים, פשוטים, עם מסר ברור ומובן ובלי בלגן מסביב. אהרון לוקחת את כולם אל המסע, אל החיפוש אחר ההתחדשות המיוחלת ואל העולם החדש שהיא מבקשת.
השירה המאופקת, הלחן והעיבוד שמשלימים אותה, מייצרים שיר שמעורר געגועים לפעם, לימים שבהם הפלייליסט שלנו הורכב ממשהו עם משמעות. יפה ונוגע.
