יש לה קול טוב, מזכיר קצת את גלי עטרי הצעירה, אבל במשך השנים ג'רפי התמחתה בבחירות חומרים לא משהו. הפעם היא מתייצבת, לוקחת טקסט שלה ושל אליה רוסיליו ומתחילה לטייל איתו ברחבי הארץ, כשהיא מעמיסה את השומע למסע הנוסטלגי שלה שנגמר באכזבה.
הלחן של רוסיליו משרת היטב את הזמרת, ומעלה אותה בהדרגה בזהירות על מדרגות הסיפור המתפתח, ונותן לה עומק. אפשר לקבוע שזה השיר הכי טוב של ג'רפי מאז התחילה לשיר. בעיקר כי היא שרה פשוט וטוב, וכל המסביב – הפקה ולחן ועיבוד – משרתים אותה היטב.
