אני בדרך כלל לא מתחבר לזמרים ששרים באנגלית, או כאלה שמנסים לייצר מוזיקת חו"ל בארץ. כאן המקרה שונה בעיקר מסקרנות. הלהקה שנוסדה על ידי זיו תמרי (מועמד לגראמי על אלבום הסולו שלו My promised land בקטגוריית מוזיקת עולם) בפתח תקווה מדבר על ההשלמה בדבר חוסר היכולת לחזור לאחור ועל הצורך להמשיך קדימה, תוך טריקת דלתות העבר.
אמנם הביצוע סובל מישראליות ברורה, נשמע קצת וואנבי, אך יש בביצוע של הזמרת רוני יונש משהו שעוד מחכה להתפרץ החוצה ושווה לחכות.
