אפשר להגדיר את השיר כרוק ים תיכוני, עם גיטרה חשמלית שמנסרת ואקוסטית שמלווה מאחור את אושר כהן, שמרוב שהוא אוהב את הבחורה שונא אותה כל כך. כהן מדגים כאן היטב את הבחור שנענה בשלילה או נזרק ומתרגם את הכל לשנאה כלפי הבחורה שאותה הוא מאשים בכל מה שקרה, ואפילו מדמיין אותה עם אחרים כדי להכאיב לעצמו יותר.
שיר שהפזמון שלו עושה את כולו. קטע הדיבור מיותר ועתיק, והשילוב בין העולמות מוצלח במיוחד. אפשר היה לשייף אותו יותר כדי לעשות אותו טוב יותר.
