נתקו את עצמכם לרגע מבליל הגיטרות והתכנותים בשיר, ולכו לקרוא את הטקסט השובב והמבריק של מדנס, שיכול היה בקלות להלחין אותו לבלדה ים תיכונית קורעת לב שדיקלה הייתה שרה וכולנו היינו אומרים 'וואו איזה זמרת'. אז מה בעצם אני אומר? שלא כל דבר עצוב צריכים לשיר בצורה עצובה, ואפשר להתמודד עם פרידה ואכזבה גם בצורה אחרת, וזה בדיוק מה שמציג מדנס.
אפשר היה בהחלט לנקות את השיר מכמה משחקי קול וסאונד, אבל בסופו של דבר הוא מתכנס אל תוך עצמו ואל השירה היציבה של מדנס ולטקסט הנפלא שלו.
