שיר הנוסטלגיה של שרית חדד הוא מהסוג שאמור היה לתת לכל מאזינה או מאזין להזדהות איתו, אך הטקסט סוגר אותו אל חדד בלבד. לא ברור לי איך הביטוי הערבי "יא בינתי" מתחבר לחדד הקווקזית, אך מלבדו מדובר בשיר טוב ופשוט, המציב במרכז הבמה את חדד שאחרי כל כך הרבה שנות קריירה רק הולכת ומשתבחת.
לא תמצאו כאן רגש או ריגושים, אלא רק שירה מצוינת שמעבירה את המסר. אולי זו נקודת התורפה של "אני עוד זוכרת", אך מי שהולך עם חדד כברת דרך יודע שיש לפעמים גם שירים כאלה, שבהם הזמרת מעל הכל.
