אחרי כמה שירים לא מובנים, נוי פדלון חוזרת לעצמה עם "אין לך סוף" שאותו היא שרה בלשון זכר ומייצרת פזמון טוב מאוד בביצוע ובמילים. העיבוד המצוין והקול היציב שלה (אם כי אפשר היה לוותר על חלק מהסלסולים) הופכים את השיר לכזה שמזכיר למה התאהבנו בה ב"סוודר" המצוין.
יש לה קול טוב, קבוע, היא יודעת לתת את הנגיעות במקומות הנכונים וגם להעביר את המסר, אך פדלון חייבת להימנע ממשפטים סתומים שלא ברור ההקשר לסיפור הכללי ("הבניה בחוץ פתחה לי את הבוקר, איך דירות זולות עולות לנו ביוקר". מה?) וסימפולים מיותרים.
