היא מבקשת מאיתנו לנשום, אבל מתחילה את השיר בלי שום אינטרו או צליל, נטו שיר זוארץ שמתחילה לרוץ אל תוך הלחן. ההתפרצות בפזמון והקצב שהוא לובש מעיף את השיר קדימה, כשזוארץ המוכשרת שולטת בטמפו ומעלה ומורידה כשהיא צריכה. אחרי היעלמות קצרה, היא נשמעת בשלה יותר, בוגרת יותר וגם יציבה יותר.
את המילים והלחן כתבה זוארץ עם תמיר חיטמן, ועל ההפקה והעיבוד הנרי. "לנשום, לנשום", היא שרה בפזמון הפופי כאילו מדובר בקורס לפני לידה, ומה שנולד לה אחלה שיר שמצליח לסחוף.
