היכולת של המשוררת נעם פרתום להציב את השומע במרכז הסצנה, ממש בתוך ההתרחשות, הופכת את "השותפות מרכלות עליי" לחתיכת ממתק. הקלילות בטקסט והשובבות נשפכות מכל משפט, וההגשה הצינית-תיאטרלית בואכה לגלגנית, מייצרים להיט קליט ופופי שלא עושים כאן יותר.
כנען הלחין והפיק מוזיקלית את השיר הלקוח מתוך ספרה הראשון של פרתום "להבעיר את המים באש". השניים עיבדו את הפואמה הארוכה מהספר לפזמון קליט ומבצעים אותו ביחד, וכך הופכת בדידותה של המשוררת הצעירה לנחלת הכלל. יופי של יצירה.
