השיר מדבר על זיכרון בני העדה הדרוזית שנפלו במערכות ישראל, ומבקש להנציח אותם בפעם הראשונה. את המילים כתבו חגי אוזן ועברי לידר על פי סיפורם של רס"מ האיל סתאוי ורס"מ כמיל שאנן, שני השוטרים שנרצחו בפיגוע בהר הבית על ידי שלושה מחבלים, והן מצליחות להגיע היישר ללב השומע, ללא הבדל גזע או מוצא.
החיבור של לידר ונסרין מצוין, בעיקר כי הוא מציג את ישראל המיינסטרימית וישראל הים תיכונית, בשילוב קולי מצוין וכואב, בין הרצינות של לידר לנשמה של נסרין. מי ייתן, אינשאללה, שיום אחד הוא גם יושמע בטקס זיכרון רשמי ולא נופתע משמיעת השפה הערבית לצד העברית, גם בנושא כה רגיש.
עברי לידר ובני משפחות סתאוי ושאנן. חיבור מצוין