הפריצה של עדן חסון לחיינו הייתה כל כך מדויקת. כל שיר נבחר בקפידה, היח"צ היה מוצלח, הרדיו פרגן וגם בטלוויזיה נתנו לו במה. הסינגלים הראשונים שלו הפכו את המדינה, ודומה שצומח פה כוכב בסדר גודל אחר. אין ספק שאלבומו הראשון "שמישהו יעצור אותי" מושקע מבחינת ההפקה, אך גם סובל מתחושה שמישהו קצת מיהר מדי, שאפשר היה להוציא אלבום עם שמונה רצועות ואיש לא היה מתלונן.
עדן חסון. חצי כזה | צילום: גבריאל בהרליה
12 שירים יש ב"מישהו יעצור אותי", ואת הבומבות מנחיתים כבר בפתיחה עם שיבוץ של כל הסינגלים שיצאו. כשעוברים לחלק השני של האלבום, התמונה די סולידית. שירי השלמה, חלקם נעדרי ייחוד או טוויסט שלכד אותנו בתחילת הדרך, כמו "אני מבולבל" המטריף. מי שהתוודע לחסון עד עכשיו, יתקשה מעט לצלוח את השישייה השנייה באלבום ("זה בא אליי בלילה" עוד נותן פייט) שלעתים נשמעת כמו עוד זמר או אפילו שירים שמתאימים לאיתי לוי. קצת מוזר לומר זאת, אבל מעדן חסון אפשר וצריך לצפות ליותר, נוכח הרף שהציב.
זה בא אליי בלילה | עדן חסון
באופן כללי, "שמישהו יעצור אותי" הוא אלבום שאפשר לנגן אותו בכיף, אבל תמיד תמצאו עצמכם חוזרים לתחילתו כדי לשמוע את השירים המוכרים יותר, בין היתר משום שהם אלה שהובילו לחשיפה של חסון כמשהו אחר. וזה מה שמחפשים כיום, נוכח כל המוזיקה המשוכפלת.