בשקט בשקט, יצר גילי קפטן שיר מחאה לא פשוט, מעין שירת תוכחה על עצמנו ועל האדישות שתקפה אותנו לנוכח המציאות הקשה. הדמעות שלו למראה הטעויות הרבות שנעשו במהלך הדרך, מלוות בשתיקה מעיקה, אולי העלמת עין, הם דמעות של בדיעבד, אך כמו ששר קפטן "עוד לא מאוחר".
קפטן, בשירה שלווה מאוד אך נוקבת, מדבר על הדם שנשפך והערכים שאיבדו סולם, ומזכיר שבסופו של דבר כולנו אחים. בימים שכולם עושים שמח, ראוי וחשוב להקשיב לקפטן ולהתעמק בטקסט הנפלא שכתב, אולי יום אחד נתעורר.
צילום: ראובן חיון