כל שיר בהופעה של דני רובס מלווה בסיפור על תהליך יצירתו. המופע מתארך מעל לשעתיים, אך מגלה לנו שירים חדשים והבנה שרובס שותף כמעט לכל תחנות חיינו, המצחיקות והעצובות
דני רובס אוהב לשיר ולכתוב מילים. יותר מכך, הוא אוהב לספר מה הוביל אותו לכתוב כל שיר ופזמון ולהכניס את הקהל פנימה אל התחושות והשיקולים. זה מאריך את ההופעה שלו לכדי שעתיים וקצת בקלות, שמתובלות בהומור מושחז, רמיזות פוליטיות וגם מוסיפות המון רגש למופע. אם תרצו, רובס לוקח אתכם למסע בתחנות חייו ורוצה שתעצרו בכל תחנה כדי לשמוע מפי המדריך מה חשיבותה בעיניו.
איך הוא שר | צילומים: שחר אמאנו, הכותל הישראלי
באולם המצוין של זאפה בכרם ברקן, שמרווח להפליא, אפשר היה להבחין במגוון רחב של צופים שהגיעו לשמוע את רובס. חלקם בגיל צעיר מאוד, אחרים זוכרים לו חסד נעורים מפסטיבל ערד. יש בהם כאלה שהגיעו להתרפק על השירים שלו, ויש גם את אלה שזוכרים לו את דמותו המיתולוגית כג'ימי אוחנה וקיבלו חלקיקים ממנה. כל כך הרבה רבדים יש לרובס, ואת כולם קיבלנו על הבמה, במופע שנע בין רגש גדול לצחוק, ובעיקר חשף שבמשך שנות קריירה ארוכות, רובס לא חדל מלהנפיק להיטים שמתחברים לנו בימי השמחה, העצב, הזיכרון והשכול.
רובס ואשתו אילאיל
הערך המוסף של המופע הם אותם שירים שלא הפכו להיטים אבל שווה יותר משמיעה: ערב כלולות המצוין והעוצמתי המבוסס על "את תלכי בשדה" של לאה גולדברג, "מוקפת באור" המרגש שכתב לאחר מות אמו, "האיש עם הגיטרה" הקליט, הביצוע המחודש ל"הולכת בעקבות האהבה" שכתב לורדינה כהן ועוד כאלה, ששווה לנבור באלבומים או ביוטיוב כדי לגלות אותם.
אחרי שעתיים וקצת והדרן, הקהל כבר ממהר החוצה, ורובס שוב עוצר את כולם. "זה שיר שאני תמיד מתלבט אם לשיר אותו בסוף", הוא מעיד, אחרי שכל הלהקה שלו כבר לא על הבמה. ואז הוא מספר על מותו של אחיו יואב במלחמת לבנון הראשונה, הכאב הגדול שהתנקז אל השורות שכתב ויצר את "מחר הוא יחזור", שאותו הוא מבצע ללא ליווי. וכך, ברגע עוצמתי אחד, הוא מסכם את כל הרגעים היפים שפיזר לתקווה אחת גדולה - שמישהו שאיבדנו יחזור, גם אם אנחנו יודעים שזה לא יקרה. אז מה נשאר? לצחוק, לספר, להזכיר. ולהקשיב לדני רובס.
דני רובס, מחר הוא יחזור