מירי מסיקה אמרה את דעתה הפוליטית וחטפה קריאה לחרם מצד הבן של ראש הממשלה, שנתקל באפס מענה. החשש של אמנים להגיד את דעתם הפוליטיות חייב להתפוגג תוך הבנה שהרשת החברתית היא לא המציאות
ההתחממות במערכת הפוליטית מביאה איתה התבטאויות בודדות של אמנים נגד המצב. זה לא מפליא שאת האמירות הברורות אומרים אלה שאין להם מה להפסיד, כאלה שהקריירה שלהם לא תיפגע מזה או כאלה שהקריירה שלהם כבר מרוסקת, וזה הזמן לומר כמה מילים כדי לחזור לתודעה. במציאות שבה הכל חשוף אין צורך להתראיין, מספיק איזה סטטוס או כמה מילים באינסטגרם כדי לראות איך כל העולם מתהפך עליך, מימין ומשמאל, רק בשביל לגלות שלא באמת אכפת למישהו ממך אחרי שכל זה יסתיים. אז למה זה לא קורה יותר?
הפוסט של מסיקה. הקריאה לחרם לא נענתה | צילום מסך
אמנים נבנים מאהדת ההמון. כשהם מופיעים על במה, לא ממש אכפת להם מה העמדות הפוליטיות של הקהל שלהם, וזה גם לא אמור לעניין. מנגד, מדובר באמן אחד מול אלפי צופים, ויש כאלה שלא יגיעו לראות אותו אם דעתו הפוליטית תהיה שונה משלהם. לכך יש להוסיף אמנים שרק בונים את עצמם או באו רק לעשות שמח. הם לא ממש צריכים איזה חרם מצד הבן של ראש הממשלה או מצד "הנאורים" משמאל שלא מוכנים לשמוע דעה אחרת.
את מה שקרה למירי מסיקה למדו על בשרם אמנים מובילים בישראל כמו הגשש החיוור, ספי ריבלין, חיים טופול, אחינועם ניני, עמיר בניון, אריאל זילבר ונוספים, שפשוט חשבו שיש כאן מספיק פתיחות כדי לדבר פוליטיקה ומצאו עצמם בעין הסערה, כאילו הם המתמודדים בבחירות.
מירי מסיקה. שיר תקווה
התגובות הנזעמות מעוררת רתיעה, וכל אמן שפותח את פיו הופך להיות מוביל דרך כי נדיר למצוא אמנים בכירים שמדברים פוליטיקה. אייל גולן, למשל, עושה זאת רק כשיש לו רוח גבית מאוד חזקה כמו במלחמה, כשהתנגח באורנה בנאי. אחרים בז'אנר הים תיכוני לא מסוגלים לדבר חצי משפט פוליטי, הם לא צריכים אולם ריק בפעם הבאה. להם יותר חשובה הקריירה, את הפוליטיקה הם משאירים לאחרים.
אייל גולן. מתבטא רק כשיש רוח גבית חזקה | צילום: יחצ מתוך אתר לינקטון
לצד זאת, חייבים לציין שמה שמתרחש ברשתות החברתיות נדיר שזולג למציאות. בלב מלחמת צוק איתן, נסרין קדרי הופיעה בתל אביב מול אולם מלא מפה לפה. אף אחד לא התייחס לכך שהמוזיקה בערבית והזמרת ערביה, בה בעת שהרשתות החברתיות זעקו שנאה. במובן הזה, אמן שמכבד את עצמו חייב להתייחס גם לתהליכים שמתרחשים במדינה שלו כי בסופו של דבר זה משפיע גם על הקהל שלו שחי באותה מדינה.
נסרין. אולמות מלאים בזמן מלחמה | צילום יחצ
יהיה כאן טוב יותר אם אנשים יהיו מסיקות, לא יחששו לדבר וגם יובילו לשינוי חברתי. הניתוק מהמציאות וההתעוררות כשכבר מאוחר לא תשרת איש, בטח לא אמנים שרגילים לצעוק רק כשמישהו מזיז את הגבינה שלהם.