בגרסה המקורית של Desireless אפשר היה להרגיש כיצד אנחנו יוצאים איתה למסע, בעוד אצל מאירסון יש האטה של הקצב. השיר שהיה להיט בשנות השמונים, ואף זכה לגרסה סאטירית בעברית, הוא אחד היפים שנכתבו אי פעם, וצריך להיות ממש אמיץ בשביל לחדש אותו ולקחת אותו אליך.
התוצאה של מאירסון אולי לא סוחפת כמו המקור, אבל היא בהחלט טובה ומבוצעת היטב עם כבוד גדול ל- Desireless ומעוררת סקרנות לגבי מאירסון באופן כללי, שהוציאה קודם לכן סינגל מוצלח מאוד, גם הוא בצרפתית. יופי.
