לרגע לא הבנתי מאיזו שנה נתלש השיר הזה, מרוב שהוא כל כך חריג בנוף המוזיקלי בארץ. מאירי ממשיכה את המסע לעבר האלבום שלה, ומספקת כאן שיר שתוהה מה לעשות עם כל האהבה שנשארה לא ממומשת. אהבתי את הגישה ואת ההגשה, על אף המלודרמטית המיותרת בלחן, שלעתים עוטפת את השיר כמעין סערת רגשות מתפרצת.
לי השיר זה הזכיר את "עוד מחכה לאחד" של אביגיל רוז, אך הקול הכמעט ארכאי של זהר מאיר הוא זה שמנצח עבור "כל האהבה הזאת" את הכל.
