מעל מיליון ילדים מתחת לקו העוני לא גורמים לזמרים ים תיכוניים להרים מאבק חברתי או לשיר על זה. ההיבט הכלכלי חשוב יותר, ודומה שגם הם התמכרו לחישוב של הקו האדום בכנרת מאשר למדד העוני. ואז הגיע שי צברי והראה להם איך עושים זאת נכון בשיר בעל חשיבות גבוהה
השיר החדש של שי צברי "קו העוני" הזכיר לי שלא שרים כאן יותר על עוני. אמני המדינה שעל פי הנתונים יש בה כמיליון ילדים מתחת לקו העוני, לא מובילים שום מאבק חברתי לשיפור המצב. אפילו לא יוצרים המנון חברתי-לאומי, כלום ושום דבר, הכסף מדבר והמצב החברתי נשאר בצד. אמני המזרח חושבים בעיקר על ההופעה הבאה ועוד אולם סולד אאוט, אבל את האנשים שהביאו אותם לשם או את אנשי הפריפרייה שנאנקים תחת עוול כלכלי, הם מעדיפים להחביא בצד או לגבות מהם 300 שקל לכרטיס, כשהם גוררים אותם עד קיסריה.
שי צברי. מצמרר | צילם סטילס: זוהר רון
"קו העוני" של שי צברי הוא שיר מצמרר. הוא מדבר על מה שמנסים להחביא כאן, על המונח המפחיד הזה "קו העוני" שיש האוהבים להזדעזע ממנו ולהמשיך הלאה, להתמקד בקו האדום של הכנרת שמקבל סיקור גדול יותר. בשנות השישים והשבעים אי אפשר היה להתעלם מהעוני, הזמרים בני עדות המזרח שגם ככה קופחו – ניסו להציף בעיות חברתיות, ובהם גם פרשת ילדי תימן הכאובה.
עם השנים, התחלף הדור והתחלפו הנציגים של עדות המזרח, ואלה שהגיעו לא התמקדו בנושאים חברתיים אלא יותר במרשרשים. מדי פעם הם זורקים איזו הופעה בהתנדבות כדי להרגיש טוב עם עצמם, אך בשורה התחתונה הם מעדיפים עוד להיט ופחות שירים שיפגעו בהם כלכלית.
עטיפת הסינגל לקראת הסדרה החדשה
ראוי להתייחס למילים ששר צברי וכתב רוני סומק, המדברות על מדינה שמתקיימת תחת איזה קו דמיוני ותחתיו יש אנשים שמנסים לשרוד, אבל גם מעליו יש כאלה – אבל הם מעל הקו לפי הגדרה שרירותית. בעוד המטס של חיל האוויר חורך את השמים, הצלוחית ריקה, תשתיות לא היו והכל מסביב היה שומם. "הקו היחיד שראיתי היה קו האופק ומתחתיו קו העוני", שר צברי בקולו הסדוק את המילים החזקות של סומק. מדהים לגלות שדווקא המשוררים היו אלה שכתבו על המצוקה החברתית, אך מובילי התרבות לא הניפו את דגל המאבק החברתי-כלכלי.
ששי יעיש - סעידה, מהימים שעוד היו שרים על בעיות חברתיות
יש שיגידו שהיו למזרחיים מאבקים אחרים להתעסק בהם יותר מאשר לשיר עליהם. אולם מה נגיד על המצב הנוכחי כיום, שבו הזמרים הם מיליונרים אבל מרוב שובע הם לא רואים את קו העוני ולא את קו המינוס בבנק, ולא מוצאים את הזמן או הרצון להוביל מאבק ממרום מושבם. להם כנראה חשוב יותר אם משמיעים אותם ברדיו ופחות מה מצבו של השומע, ואם בכלל יש לו אפשרות לשמוע.