קובי מרימי באירוויזיון הוא מסר ברור: אנחנו לא רוצים לזכות שוב, קחו מאיתנו את הכאב ראש הזה. וכמה מילים על שפיטה, שחושבת שבזכותה נחשפו למוזיקה ערבית ומעוררת גיחוך ועל ההתרסקות של מאיה בוסקילה
המנטליות הישראלית היא תמיד לא לדעת שובע. אחרי שנטע ברזילי הביאה את האירוויזיון לתל אביב, התחילו לדבר על "דאבל" כי מי כמונו לא חולם לשחזר את ההישג מסוף שנות השבעים, עם זכייה כפולה. ובכן, נשאלת השאלה מי צריך את זה, אחרי שנוכחנו לדעת שאפילו האירוויזיון הזה גרם כאב ראש לא מעטים, בעיקר תקציביים אז להפיל על המדינה או התאגיד עוד אחד?
במציאות, במקום להתעסק עם מרימי, צריך לדבר על ההתרסקות המביכה במיוחד של מאיה בוסקילה שסיימה רביעית. הזמרת עם הניסיון הכי גדול, בחרה שיר לא טוב בגמר, וגם האזכור כי מדובר ב"שיר שזכה באירוויזיון" מעידה שהיא לא הבינה שאף אחד לא זוכר מי זכה בשנת 2012, אלא אם אתה עכבר של התחרות, ובטח לא אם אתה בן אל תבורי.
קובי מרימי. אי אפשר להישען על הנוכחות שלו | צילומים: יחצ, רונן אקרמן
ובכלל, דומה שבוסקילה לא עדכנה את גרסתה לשנת 2019, וכך הזמרת המצוינת אך הטכנית מדי, מצאה עצמה בחוץ, כשלא ידעה לפענח את הקהל בבית שהוא פחות מהונדס ויותר נשען על פופולריות. המחמאות מהשופטים-חברים הכניסו אותה לשאננות, והמבטים המרחמים של רותם סלע והחיבוק השמאלצי של קרן פלס, רק העידו שמדובר בניחום אבלים בשידור חי, פחות בהבנה שהקהל בבית אמר את דברו בצורה נחרצת, פעמיים.
מאיה בוסקילה. הייתה צריכה שיר מוכר | צילום מסך מאקו
אל הנישה הזו נכנסה שפיטה, הלא היא רותם שפי, שקידמה את עצמה יפה מאוד בתחרות וזכתה לחשיפה שלא הייתה חולמת עליה. לצד זה, ככל שהתקדמה התחרות והיא התראיינה יותר כך התברר שהגימיק מביך עוד יותר. "האנשים היום הרבה יותר נפתחו למוזיקה ערבית. זה לא בזכותם, זה בזכותי", אמרה על המבקרים בראיון ל"וואלה", ורק שכחה לציין שהיא בכלל לא שרה ערבית אלא עושה עיבודים למוזיקה מערבית לגמרי, תוך גרימת גיחוך מתמיד. לא קשה היה לראות את הצחוק המאולץ כלפיה בגמר, את ההבנה שמיצינו, ואת אנחת הרווחה שהיא לא זכתה. את הבדיחה הזאת אפשר לספר כאן, בתוך הבית, אבל בחוץ זה פחות מצחיק, יותר מביך.
רצוי ששפי תנמיך פרופיל, תפתח יוטיוב ותראה איך נראית מוזיקה ערבית עדכנית, ותבין שאם כבר היא אחלה שואו, אבל מוזיקה ערבית היא לא עושה ולא יודעת לעשות, גם אם את יודעת איפשהו לסלסל.
שפיטה. זו לא מוזיקה ערבית | צילום מסך מאקו
קובי מרימי הוא זמר סביר, שנתמך לאורך כל התוכנית על ידי קרן פלס וזכה לפופולריות שיא ברשתות החברתיות. הדמיון שלו לפרדי מרקורי, לצד הסרט "רפסודיה בוהמית" שהפך ללהיט, חיבר עבורו את הקצוות (ולמזלנו הוא לא בחר שיר של קווין). מרימי הוא מסוג הזמרים שהיו שולחים לאירוויזיון בשנות השמונים כי חשבו שככה צריך לשיר. אין לו שואו, הוא קפוא, יש לו טריק ווקאלי אחד, אין מה להישען עליו כפי שאפשר היה לעשות עם זמרים קודמים שנשלחו לחזית. אבל יש לו גם כרטיס לאירוויזיון עם מטרה אחת ברורה: תעשה טובה, אל תזכה. קח מאיתנו את הכאב ראש הזה למדינה אחרת.