עידן עמדי מייצב עצמו בשנים האחרונות כמאהב האולטימטיבי, וגם הצליח לייצר כמה וכמה להיטים שהצדיקו את המעמד (לצד אמירות פוליטיות משמעותיות) אך הפעם יש תחושה שהוא פשוט שר על אוטומט. הטקסט שהוא כתב מרענן וטוב, וכך גם הלחן, אך משהו בביצוע מעיד על אוטוסטרדה שעמדי עלה עליה והוא נוסע דוך.
אין גם רגש, אין אמינות בשירה אלא רק רצון להוציא את זה החוצה. אין כאן אפילו קצת מ"אצלי הכל בסדר" שעמדי משאיל ממנו משפט כדי להגיש שהיום כבר לא מתים מאהבה. התוצאה היא שיר חביב, לא יותר, שמתנגן על האוזן בסגנון ה"עמדי" הידוע.
