חיבור בין כוכבים כפי שנעשה ב"יאסו" נדיר במקומותינו, בעיקר משיקולי אגו. גם כאן, במקום איזונים, ניסו לתת מקום לכולם ומה שהתקבל הוא שיר שמצילה אותו כוכבת אחת שמתעשתת בפזמון ורק אותה תזכרו ממנו
לא פעם מנסים לרקוח איזה תבשיל שלוקח את כוכבים לתוך שיר אחד, כדי לראות מה ייצא מזה והאם המאזינים יצליחו לאכול את מה שבישלו להם. וכמו ששמים משהו על האש, יש שלבים שהתבשיל טוב טוב ויש רגעים שהוא מגיע לשיאו. כך גם החיבור בין סטטיק ובנאל, עדן בן זקן וסטפן לגר, שיחד עם ג'ורדי, יצרו שיר שסובל מרגעים לא טובים לעומת כאלה מצוינים.
כך, למשל, עדן בן זקן צועקת בפתיחת השיר היישר מהאף, עד כדי כך שחושבים שפרצה מלחמה. היא מזכירה רגעים גרועים שלה משירים אחרים, אך כשמגיע הפזמון היא בעצם מחברת את כל הפאזל בביצוע שמבהיר מדוע היא כל כך מצליחה בשנים האחרונות. יש לי הרבה טענות לבן זקן, שצריכה לברור חומרים, אבל כשהיא פותחת מבערים היא מגיעה למקומות הנכונים, וחבל שזה לא קורה יותר.
סטטיק ובנאל קצת נעצרו בשנה האחרונה, אולי מעודף פרויקטים, אך כמי שמכתיבים טרנדים הם עברו ליוון, ואל תתפלאו אם פתאום יצוצו עוד כמה (חלקם כבר צצו בזמן כתיבת שורות אלה) שינסו לעשות עוד מאותו הדבר. את הקסם של שניהם אי אפשר לקחת מהם, אך בזמן שסטטיק (שגם שותף לכתיבה) מפנה לו את הבמה, תבורי לא תמיד יודע לקחת. התוצאה: מיקס לא ברור של סגנונות, שלא מיטיב איתו.
סטפן לגר אמור להיות הפלפל של השיר, זה שמכניס לו את הבינלאומיות שלו, אך כשהוא עובר לעברית הוא פשוט מוריד את הכל לרצפה. אתה טוב באנגלית וצרפתית ובריקוד, תתרכז בזה, לא יקרה כלום, תאמין לי.
בן זקן. הדבר היחיד שייזכר מהשיר הזה | צילום מתוך הקליפ
אז מה יצא מהתבשיל? שיר לא מאוזן, ולא מחובר, מעין רצועה של ארבעה זמרים. החיבור בעיקר מדגיש את חוסר ההבנה שצריך היה לתת למישהו להוביל במקום לעשות חלוקה משיקולים כאלה ואחרים. יש ב"יאסו" קצת ניחוחות של חו"ל ועיבוד מהפנט, זמרת שמחכה ללילה אחרי ההצעות של המחזרים, וחבורה שהתחברה ללהיט אחד שייזכר בעיקר בגלל עדן בן זקן, שבפיסת הפזמון שנתנו לה בזמן שהגברים מתרברבים, מוכיחה למה לפעמים היא יכולה לעשות בום בום בלב, כשהיא מחליטה לקחת את המושכות לידיים.