עשור אחרי שפרצה לחיינו, אתי ביטון עוד מחפשת את הסגנון שמתאים לה. אחרי "פתגם סיני" ששאף להציב אותה בצמרת, ביטון לא מימשה את הציפייה והחלה לדשדש בכל מיני פרויקטים שלא מתאימים לרמתה. זמרים אנונימיים שהחלו לשיר באודישנים את "רק לאמא" המצוין שלה, נתנו לה שוב את האפשרות לפרוץ קדימה ולהיות מזוהה עם הלהיט, אך גם זה קרה בקטנה. למה? לביטון פתרונים.
"לא מה שחלמנו" הוא שיר עוצמתי, יש בו נקודות כאב רבות וגם הוכחה ליכולות של ביטון, אך מצד שני יש בו קטעים, בעיקר בפזמון, שהיא משתחררת יותר מדי ומאבדת את העוצמה שיש באיפוק. הקול של ביטון טוב, אך היא צריכה להשתמש בו טוב יותר, ובאופן מדוד להתקדם כי הדרך פתוחה בפניה.
