ליאור פרחי יצק ב"ישראלי מילדות" חלק ב' חיים בשירים שמלווים אותנו כבר עשרות שנים, ובזו הצלחתו הגדולה באלבום שכולו חידושים שמצליחים גם לתת את הכבוד הראוי למקור
הכלל הראשי בחידושים הוא שצריך לתת לשירים ערך מוסף, וליאור פרחי מצליח ב"ישראלי מילדות" חלק ב' להכניס חיים חדשים בשירים שמלווים אותנו במשך שנים והיו זקוקים לניעור ולחיים חדשים. ההליכה על קו ים תיכוני עדין מאוד משחקת לטובתו, שעה שהוא לא כופה את הצלילים שלו על הטקסטים שחלקם אינם כוס התה שלו או של המאזינים שלו. כך, יוכל השומע לשוט בין שמוליק קראוס, עוזי חיטמן, שלמה ארצי, נתנאלה ועוד, מבלי להרים גבה לנוכח הביצוע.
ליאור פרחי. ספינת זכרונות של נתנאלה
פרחי הוא זמר יוצר שסיפק להיטים לאחרים לאורח השנים. גם לו היו כמה שירים טובים, אבל הפריצה הגדולה שלו לא הגיעה והוא נותר זמר טוב שמצליח לשמור על רמה אחידה. הסכסוך המתוקשר שלו עם הפרויקט של רביבו שנמשך שנים לא עשה לו טוב, אך פרחי הצליח להמציא את עצמו מחדש עם אלבומי חידושים שנותנים כבוד לטקסטים ולשירים.
יש באלבום כמה יציאות טובות כמו החידוש ל"פעם תורי ופעם תורך לאהוב" של ארצי, יש פחות כמו "שלל שרב" של גידי גוב שכתב מאיר אריאל (שבאלבום נקרא רק שרב), אך בסך הכללי "ישראלי מילדות" הוא אלבום שעושה כבוד למוזיקה הישראלית כולה, ומראה שאפשר לקחת את הכישרון שלך למקום טוב יותר ולהוציא את המיטב, בלי רעש וצלצולים. נטו מוזיקה.