יש שירים שנשלפים מאיזו מגירה רק כדי להיווכח שהמציאות לא השתנתה מאז זמן כתיבתם, ואולי אפילו החמירה. בן זילכה כתב את השיר לפני עשור, ומאז כמות ה"בורים" רק התעצמה, כי אם פעם פגשת אותם ברחוב, היום אתה נתקל בהם, תרצה או לא תרצה, גם ברשתות החברתיות, משני הכיוונים.
לפני כמה שנים עבר זילכה, לשעבר כתב המוזיקה של מעריב, אירוע מוחי שהותיר אותו נכה סיעודי עם פגיעות פיזיות וקוגניטיביות קשות. את ה"בורים" הוא הקליט לאחרונה בטייק אחד יחד עם חברו הטוב דודו טסה, לטובת הסדרה "מונא" של תאגיד כאן 11, אחרי ששינן אותו בעל פה מחדש בשל איבוד הזיכרון. התוצאה היא שיר שהמילים שבו יוצאות מהפה של זילכה היישר לתוך האוזן, אך עושות כאב לב על היותן מדויקות.
זילכה ודודו טסה. חברות של שנים שתורגמה גם למוזיקה | צילומי יחצ, מתוך אתר לינקטון
מילותיו של השיר יושבות בול על עלילת הסדרה "מונא", המספרת את סיפורה של צעירה ערביה בין העולמות. אך ניתן בהחלט לאמץ אותו בהקשר הרחב יותר, של אנשים שאיבדו יכולת לשמוע דעה אחרת מתוך מחשבה שהם צודקים, אך הם לא מבינים שהדבר נובע מבורות מוחלטת, ולא רק ביחסים בין הלאומים.
הביצוע של זילכה, ששימש כסולן להקת 'שמה למה דינג דונג' שפעלה בשנות התשעים, מהפנט, ישיר ומדויק. העיבוד שהעניקו דודו טסה וניר מימון ללחן שלו, עוטף את המילים באווירה הנכונה, אולי נכאים, אולי מונוטוניות של מילה המכה ללא סיכוי על ברזל קשה בניסיון לעקם אותו. ממש כפי שכולנו מרגישים כשאנחנו נתקלים באותם "בורים".
בן זילכה. רק בריאות