הגיע הזמן לבחון את משה פרץ כזמר פופ לכל דבר, שאין לו דבר וחצי דבר עם מוזיקה מזרחית או ים תיכונית. וככזה, הוא מייצר מוזיקה בינונית מאוד. "מתיי" האחרון שלו, למשל, מביך עד מאוד
כבר בצלילים הראשונים של "מתיי" החדש של משה פרץ, משהו היה נשמע לי מוכר. הביט האלקטרוני והסימפול הקולי של פרץ, זהים כמעט לחלוטין לחיבור שלו עם אייל גולן ב"הולכים להשתגע". וזה לא מפתיע: על שניהם אחראים משה פרץ ואבי אוחיון, שפשוט מחזרו כאן סגנון שיר שכשל והציבו בקדמת הבמה את פרץ בלבד, בתקווה שאולי הפעם זה יתפוס. מה שיצא בסופו של דבר מעורר תהיות ותמיהות, ולא בשל היותו של השיר שטחי ורדוד, אלא בשל העובדה שהוא מעיד יותר מכל על כך שפרץ אינו מודע למעמדו.
פרץ מחשיב עצמו לאחד ממובילי הז'אנר הים תיכוני אך האמת רחוקה מכך, כי הוא בכלל לא שייך אליו, ואם כבר מנסה לשייך עצמו, תמצאו אותו בשיפולי העשירייה השנייה, בואכה השלישית. הוא פרץ קדימה עם להיט כמו "אש" שנשמע מזרחית, ומשם תויג ככזה. האזנה לאלבומיו, ובכלל סקירה של הקריירה שלו, תעלה שמדובר בזמר פופ בינוני לחלוטין, אך הוא נהנה מהיותו שייך ל"מוזיקה ים תיכונית", בין היתר ממניעים כלכליים, ורצון לקבל במה בשל עוול היסטורי של עדות המזרח.
צילומים מתוך אתר לינקטון
פרץ, כמו זמרים נוספים שמשתייכים לכאורה לז'אנר, אינם מייצגים אותו באמת, לא שרים על דיכוי או קיפוח, לא מהווים מובילים חברתיים או פה לעדות המזרח. הזמרים הצעירים של המוזיקה הים תיכונית, השלימו עם התיחום לקטגוריה המזרחית כי זה מועיל להם, בזמן שהם מייצרים מוזיקה שלא מתקשרת לשורשים.
לפרץ יש יכולת כתיבה והלחנה מצוינים, אך גם השיר החדש שלו חושף שהוא מאמין שהוא בצמרת של הז'אנר ויכול משם לבצע ניסויים על הקהל שלו, תחת מסווה של חדשנות. "מתיי" המביך האחרון בשבוע החולף, ממשיך את המגמה שבה פרץ מרשה לעצמו לעשות מה שבא לו, כשמדי פעם הוא זורק איזו עצם "מזרחית" כדי להצדיק את הטייטל שהודבק לו. ואל חשש, אחרי הביקורות הוא ישחרר איזה משהו עם ניחוחות מזרחיים, כדי שלא תשכחו להמשיך ולהתייחס אליו כאל זמר ים תיכוני.
הולכים להשתגע עם אייל גולן. זהות מוזיקלית
הגיע הזמן לבחון את משה פרץ כזמר פופ לכל דבר, שאין לו דבר וחצי דבר עם מוזיקה מזרחית או ים תיכונית. וככזה, הוא מייצר מוזיקה בינונית מאוד, דביקה לעתים, אך הוא משתמש בתיוגו המזרחי כדי למנף אותה. "מתיי" הוא עוד הוכחה לכך שמדובר בלעג למאזינים, ברצון למחזר איזה גימיק שלא תפס עם אייל גולן, אבל חייבים לדחוף אותו שוב לאוזן. ובכן, זה לא מצליח, אפילו מביך. אה כן, יש בכל זאת משהו מוצלח בשיר: הרקדנית בקליפ סימור דניאל.
סימור דניאל. צילום מסך מתוך הקליפ