עדי מדנס לא משאיר למאזין זמן וישר מתחיל בשירה מלווה בגיטרה החשמלית של דודו טסה, שמטיסה אותו פנימה אל המסע של האוהב המנסה להגן על הלב שלו מפני השבר הגדול. הטקסט המצוין של מדנס מוצא לחן ועיבוד שיושבים עליו בול, וההגשה האמינה שלו משרתת היטב את שניהם.
מי שחושב שמדובר בשיר עזיבה קלאסי, שימתין לסופו ויגלה את השורה שכולנו אומרים לעצמנו תמיד אחרי שהוצאנו את כל מה שהיה צריך להגיד. אמנם המקום שבו נמצא מדנס אינו מקום ללב, אבל קל מאוד להתאהב בשיר הזה, שנדמה ונשמע כאילו נלקח מתקופה אחרת.
