זוכרים את הימים ההם, שמוזיקת הדיכאון שלטה? אז קבלו את צביקה אברהם במה שיכול להפוך להמנון לכל האימהות. אדיר דנון ושי אלמגור, שכתבו והלחינו, הכניסו בו את כל הנשמה ואליהם הצטרפה הנשמה של אברהם, שזורק בביצוע מהלב את כולם לשנות התשעים היפות.
צריך להיות אמיץ במיוחד ללכת לכיוון הזה בימים שבהם כולם שרים פופ, אבל התעוזה הזו היא שמבליטה את "אמא שלי" בשל השונות שלו, ובשל הביצוע הקורע של אברהם, שרואה לנגד העיניים את אמו המנוחה ושר לה מעל גלי הזמן. דיכאון כמו שדיכאון צריך להיות.
