עמיר בניון יצר במשך 20 שנה המנונים שהפכו לחלק מפסקול חיינו. בהופעה מגובשת וסוחפת בגריי יהוד, עם עיבודים חדשים לחלק משיריו, הוא הוכיח שוב שהמוזיקה שלו מנצחת את הכל
חסכן במילים, עמיר בניון. אחרי כמעט 20 שנות פעילות, הוא כבר יודע שהקהל הגיע כדי לשמוע אותו שר ולא כדי לנהל איתו דו שיח או לשמוע אותו זורק איזה מונולוג. במשך קצת יותר משעה וחצי במועדון הגריי ביהוד, דחס בניון את מיטב להיטיו בעיבודים חדשים ובטאצ' אחר.
בסוף הערב, יכולתי לתהות לאן נעלמו כמה שירים-להיטים שלו, אך ההבנה שאי אפשר להכניס את כל הרפרטואר האדיר של בניון לתוך הופעה אחת, מנחמת יותר מכל שיר שלא הושמע. מה שכן נוגן, העיד יותר מכל על היותו של בניון קאנוניסט, יוצר המנונים משובח שיודע את נפש הקהל שלו ושומר את "כשאת עצובה" לסוף, כדי שלא יהיו עצובים באמצע.
כשאת עצובה. נשמר לסוף
רבים הגלגולים של בניון מאז הפציע לחיינו בסוף שנות התשעים. אז, עם אלבום מופת, שתיכף חוגג 20 שנה, השתנתה המוזיקה הישראלית כולה. הצעיר מבאר שבע הוכיח שאפשר לנגן מוזיקה איכותית עם נגיעות מזרחיות, לא לקמץ בטקסטים איכותיים וליצור שירים שמעצימים את הלב ואת הנפש כל פעם ששומעים אותם מחדש. ובניון, שאמר במשך השנים את שעל לבו וחטף לא פעם, המשיך ליצור את המוזיקה שלו, כזו שיוצאת מהראש שלו ונכנסת אל הלב של כולם, תוך יכולת מקסימלית לסנן רעשי רקע.
נוהגים לקטלג את בניון לפי המזרחיות שלו, אך האמת היא שהוא מעל זה. בניון הוא יוצר ישראלי לכל דבר, נכס אמיתי לתרבות הישראלי, שסוחב איתו כבר שנים קהל נאמן ואוהב, שיודע לדקלם את שיריו ולהיסחף איתו ואיתם. ההתבטאויות שלו עלו לו לעתים לא מעט, אך כשאדם נאמן לאמת שלו נותר רק להעריך זאת. אצל בניון מדברת המוזיקה, וכמו על הבמה, כך במציאות, איש לא הגיע כדי לשמוע אותו מדבר אלא בעיקר שר את האוצר שהלחין וכתב במשך שנים, והפך לחלק מפסקול חיינו.
בהופעה המגובשת בגריי יהוד, בניון לקח את הקהל למסע המרתק שלו. הוא בחר להתחיל עם "באמת" המקסים והפחות מוכר מהאלבום "מילה ברוח", ואז התחיל לנוע בין שלכת לסופה, בין יש לי חלום לרק את, בין היכולת לבצע את השירים שכתב לגידי גוב ולישי לוי ולתת להם את נקודת המבט שלו, ושוב להוכיח שהוא ניצח את הכל, עם המוזיקה שלו, שכולנו עבד לחוכמה שלה למרות שלעתים אין בה שום דבר שפוי.
אז מי תרצי שכתב והלחין לגידי גוב