גל אדם מחקה את אח שלו עומר אחד לאחד. ניתן בן ארי לוקח מאבא מוש את המקצבים וגם את המראה החיצוני. התופעה של כמה זמרים באותה משפחה ידועה ומוכרת, אבל כשיש מקור מוצלח, מי צריך את גרסת החיקוי?
גל ועומד אדם. מצא את ההבדלים | צילומי יחצ מתוך אתר לינקטון
תעצמו עיניים ותקשיבו לשיר החדש של גל אדם. תגלו מיד שמדובר בהעתק קולי של האח המצליח עומר, אולי אפילו שיר שהשאיר על רצפת העריכה ונלקח על ידי אחיו הקטן. הגדיל לעשות ניתן בן ארי, הבן של מוש, שלא רק לקח לו את המקצבים והסגנון אלא גם את הלוק החיצוני הכללי. ובכן, אם אתם לא יכולים להיות מקוריים, בשביל מה אתם שרים כשיש לנו את גרסת המקור, הטובה יותר?
התופעה של אחים או בנים ובנות של, שמתחזקים בנפרד קריירות מוזיקליות, מוכרת וידועה. תמצאו שם את נתי וישי לוי, סטאלוס ודורון מירן, שימי ובן אל תבורי, ריטה ומשי קליינשטיין, בני ואסף אמדורסקי ועוד. מה שמייחד את הצמדים הללו הוא ההפרדה המוחלטת שמאפשרת לזהות מיהו מי, ולהתרשם משני קולות בנפרד. אם היינו מקבלים שניים בעלי קול או סגנון זהה, אז בשביל מה הפיצול?
עומר אדם הוא השם הכי חם כיום במוזיקה הישראלית. לחשוב שאפשר להיתלות בגלימת ההצלחה שלו כדי לקבל תנופה זה אולי נכון ליחסי ציבור, אך בשורה התחתונה אתה נמדד בזכות עצמך. ואם כבר החלטת לשיר, אתה לא יכול לנסות להידמות לו גם קולית, ממש כפי שעושה גל אדם בשיר "לקחת איתך הכל", שבאופן אירוני מעיד על כך שאדם הצעיר לקח איתו הכל מהאח שלו.
מוש בן ארי ובנו ניתן. אפילו העגיל והצמיד זהים
מן הסתם, כשאח או בן משפחה מתחיל לשיר, מנסים לבדוק ולהשוות בין השניים, וכאן גל מפסיד בענק, בעיקר כי הוא לא יוצא מתחום הנוחות או מנסה להביא נוסחה אחרת מזו שאחיו הביא. השיר עצמו טוב, אך דומה מדי לעומר בכל פרמטר וכאן מדובר בהפסד מראש. ואם כבר ויתרת, אז בשביל מה הקלטת?
במקרה של ניתן בן ארי, המצב חמור אף יותר. הבן של מוש בן ארי לובש את החיצוניות שלו, לוקח את המקצבים ואת הג'יבריש, ומייצר בעצם גרסת "מיני מוש". חוסר המעוף או התעוזה הוא כזה שמייתר את "ככה קרוב" כי אם רוצים לשמוע את הסגנון הנ"ל, רצוי לשמוע את האבא הבשל יותר והמודע יותר לעצמו.
חיקויים היו ויהיו, אך כשזה מגיע מבן משפחה זה מביך כי מדובר למעשה ברכיבה על ההצלחה של השני ופחות על ניסיון לפרוץ קדימה. טוב יעשו השניים אם יאמצו להם סגנון אחר, שיבדיל אותם וימנע השוואות. רק כך ניתן יהיה לדבר עליהם במונחים של זמרים או לפחות מנסים להיות, ולא יתעסקו בכמה הם דומים למקור.