האם זה השיר הכי טוב של עדן חסון? בהחלט כן. שיר חשוף, נוגע בקצוות העצבים, שירה ללא מעצורים ותהיה קיומיים והבנה שהוא "פראייר של בנות ושותה נהר של קלישאות". שיר שאולי מתכתב עם Wesh של רשיד טהאא המנוח שתוהה על מי ומה הוא אחרי שהבחורה עזבה אותו, אבל בניגוד לגיטרה אצל טהאא, שירת האוטוסטרדה של חסון היא זו שמדהירה את השיר אל האוזן ומשם אל הלב.
הפריצה של חסון אל שוק המוזיקה הישראלית מיצבה אותו כמשהו חדש וטוב, והוא מקפיד לממש את התקוות שתלו בו. יוצר מחונן, מוכשר, טקסטים מצוינים ועתיד מבטיח. מוזיקה כמו שמוזיקה צריכה להיות.
