האווירה המדהימה במועדון גריי יהוד, רפרטואר השירים המשובחים ומשתבחים עם הזמן, והקהל החם שהכיר כל מילה, לא חיפו על כך שהיו הרבה רגעים חלשים במופע של חיים משה, שפשוט לא סחב את כולו
חיים משה נחשב במשך שנים לנסיך של המוזיקה הים תיכונית, שני אולי רק לזהר ארגוב. רפרטואר השירים שלו נרחב ומגוון, וחלקם הפכו לנכס צאן ברזל של המוזיקה הים תיכונית ושל התרבות בישראל בכלל. על הבמה במועדון גריי ביהוד, בזמן שבחוץ גשם זלעפות, משה ניסה בכל כוחו להזכיר את משה ההוא, הבחור הצעיר ששיגע את המדינה עם "תודה" ו"אהבת חיי", אך לא תמיד זה הצליח.
כבר בתחילת ההופעה ניתן היה שחיים משה לא נכנס אליה טוב. בזמן שבחוץ גשם זלעפות, משה לא הפסיק להזיע ולהתנגב ונראה לא נינוח. הוא חיבר בין שירים לא קשורים ("סוף העולם" ל"אבא אל תלך", למשל) יצר מחרוזות מהלהיטים שלו שחלקם איבדו על הבמה את הרגש, וכשניסה לתת איזה מאוואל מהנשמה, ניכר שאין לו ממש אוויר. למזלו, היה שם קהל חם וטוב שבא לעשות שמח ועטף אותו באהבה עד כדי השלמת השירים.
חיים משה בגריי יהוד - על סף דלתך
ככל שהתקדמה ההופעה, ניסה משה להשתחרר. חלק מכך דומה היה כמו מאולץ, כמו ניסיון לתת לעצמו איזה פוש ודרייב, לצעוק "איזה קהל" ואפילו לרדת לתוכו בסוף הערב, אבל לצד היותו זמר גדול, נרשמה תחושת חמיצות קלה מאיך שהתנהל הערב, שיכול היה להיות טוב יותר בהרבה מובנים.
מה שעושה את ההופעה הוא הרפרטואר המרשים באמת של משה, שבמשך שנים לא חדל להנפיק להיטים, שחלקם זוהו על ידי הקהל כשייכים ל"פרויקט של רביבו", ונתנו אפשרות להצטרף לשירה, בזמן שמשה לקח קצת אוויר והפנה אליו את המיקרופון. לרגעים, היה שם איזה סחף קטן מצד הזמר האגדי, אך הוא נבלע בתוך התחושה שמשה פשוט הגיע בלי אוויר להופעה, וגם כשביקש לתת קצת פרטים על השיר הבא, כפי שעשה לפני "על סף דלתך" המצוין שכתב לו עוזי חיטמן, הוא פשוט קטע את ההסבר באמצע.
משה הוא אחד מגדולי הזמרים של הדור הישן, שהצליח לחצות את הנהר אל המציאות החדשה. יכול להיות שהוא נקלע לסיטואציה שבה הקהל סוחף אותו לא הוא זה שמוביל, ויכול להיות שצריך פשוט להדק את ההופעה ולבוא אליה משוחרר יותר. כי אצל משה, בניגוד לזמרים אחרים, יש חומר משובח וקהל שצמא אליו. צריך רק לתת לו לשתות בצורה הנכונה, ואז הכל יזרום.