יש לשיר הזה שכתב והלחין שמוליק קראוס חמש גרסאות, שכולן מבוצעות על ידי גברים והנה מגיעה זליקובסקי עם ביצוע נשי. היא מורידה ממנו את החספוס, את העצב של אריק לביא או התעוקה של קראוס, וזורקת לתוכו ביטים אלקטרוניים שנותנים לו משב רוח עדכני. זו גם הסיבה שהאוזן צריכה להתחבר לזה, בטח אחרי שהתרגלנו לזה בקול גברי ולא נשי. זליקובסקי לקחה על עצמה משימה לא פשוטה ועומדת בה יפה. שווה האזנה.
