ארז לב ארי והחליפות מעירים באלבום "האורח" את אריס סאן לחיים, ונודדים בתחנות חייו תוך הקפדה לא להתמקד בלהיטיו. העיבודים המצוינים והטאצ' של לב ארי, יוצרים אלבום מושקע, שנותן כבוד ליווני ולישראלי
שתי רצועות באלבום החדש של ארז לב ארי והחליפות, הפותחת והסוגרת, מנוגנות אינסטרומנטלית בלבד. כאילו באות לסכם את אריס סאן, שלא היה צריך מילים או שפה מיוחדת כדי להלהיב, אלא רק גיטרה חשמלית אחת שעשתה את ההבדל וחוללה את המהפכה במוזיקה המזרחית של אז, שהתמקדה בעוד ובקאנון ופחות בחשמלית. עד שהגיע הגאון היווני.
ארז לב ארי "רחוב הימאים" | צילומים: עמית בן שושן
סיפור חיים של אריס סאן רצוף תהפוכות, עד שמת בשנת 1992 מהתקף לב. השירים שלו עדיין מתנגנים בכל פינה, וגם הקריצות הקטנות שלו לחיי הלילה של תל אביב, עוד מעלות חיוך בכל שמיעה. כל זה הפך את המשימה של ארז לב ארי לקשה יותר, למאתגרת, והוא עומד בה בצורה מעוררת כבוד בפרויקט "האורח" לזכרו של סאן.
המסע שכולל תשע רצועות בלבד, לוקח את המאזין אל הצד האחר של אריס סאן, אל שירים פחות מוכרים שמקבלים את התרגום לעברית, ואל השירים בעברית שמקבלים גוון "לב ארי" כמו ב"צלילי הליל" המהפנט שנפתח בנגינת צ'לו ומשם אל החשמלית, שיר שוודאי מוכר לכם בשם "באו הצלילים" ובביצוע של חיים משה.
עטיפת האלבום "האורח"
לב ארי יכול היה בקלות לדגום להיטים ולייצר משהו סטנדרטי, אבל התעוזה שלו לקחה אותו למקום אחר, ולא ברור אם האורח הוא הזמר עצמו או אריס סאן. הסימפולים של סאן בחלק מהשירים, ההקפדה על הלחנים המקוריים והעיבוד המצוין של לב ארי ופטריק סבג, מעירים לחיים את אריס סאן ומציגים אותו מחדש לדור שאולי לא הכיר אותו. יופי של אלבום ויופי של מחווה.