• שחר אמאנו

זמר נשמה ישראלי


אבנר גדסי הוא הכל חוץ מזמר ים תיכוני/מזרחי. ההחלטה להעניק לו פרס מפעל חיים על תרומתו למוזיקה הים תיכונית, מעידה ששורשיו התימניים הכריעו את הכף לטובת הקטגוריה המשנית בעוד שמגיע לו הפרס המרכזי

יסלחו לי במשרד התרבות, אבל ההגדרה של המוזיקה המזרחית או בשמה המכובס ים תיכונית, אינה חלה על אבנר גדסי. לצמצם את פועלו לתחום הים תיכוני, הוא להמשיך את מדיניות ההפרדה בין המזרח לבין המערב, בעוד שגדסי יודע כל שומע הוא זמר בלוז ונשמה, אין בו שום מאפיין שניתן לקשר אותו למוזיקה מזרחית. אה כן, יש לו שם תימני.

גדסי בן ה-66 הוא בדיוק ההגדרה לכך שניסו לדחוק את זמרי המזרח לקטגוריה שהם ביקשו לצאת ממנה. פרס על פועלו היה אמור להינתן לו מזמן, כי הוא באמת זמר מצוין. רבים ידעו לומר שהוא שר את "נפרדנו כך" שכתבה סמדר שיר, אבל גדסי הוא יותר מזה, הרבה יותר. בשירים שלו תמצאו גיטרה חשמלית, השפעות מעולם המוזיקה השחורה, בלוז, שירי בכי כמו "הגברים בוכים בלילה" ושירי רוק ובלוז שהיו מתאימים גם לזמרים אחרים, שאיש לא חשב לקטלג אותם כמזרחיים.

אבנר גדסי. מנגן ושר. זו מוזיקה מזרחית?

הענקת פרס מפעל חיים על תרומה למוזיקה הים תיכונית היא דבר מכובד כשלעצמו, אולם היא מחטיאה את המטרה. הזמר הים תיכוני/מזרחי שאף שנים לצאת מהבועה, לקבל הכרה כלל ישראלית, אך במקום לתת פרס על מפעל חיים, ללא שום קיטלוג – גדסי, ויהודה קיסר לפניו, שוב זוכה בפרס הקטגורי, המשני, במקום בפרס המרכזי.

העובדה שגדסי יקבל את הפרס במסגרת פסטיבל המזרח, שגם הוא קטגורי, צורמת במיוחד. זמרים מצוינים כמו גדסי צריכים לקבל את הבמה המזרחית, לא בפסטיבל שמזכיר את הדחיקה של הזמר המזרחי לפסטיבלים בשנות ה-70 כדי שיהיה להם איפה לשיר. התרומה שלו היא לתרבות הישראלית כולה, ועליה הוא צריך לקבל את הפרס. מי שלא הבין זאת, יכול להסתכל בנימוקי הפרס ולתהות מדוע הוא מוגדר זמר ים תיכוני, בעוד שההשפעות שהביא הן רוק'נרול ובלוז, שאינן קשורות לעדות המזרח. במקרה הזה, שורשיו התימניים הם שהכריעו את הקטגוריה שבה יזכה, ולא עשייתו, וזה המצער מכל.