לקח לריטה זמן להתניע את ההופעה שלה באמפי יבנה, אבל כשזה קרה קיבלנו את הזמרת המצוינת כובשת, סוחפת ועוצמתית. "למדתי להקשיב למילים שאני כותבת", שיתפה את הקהל, וכשהיא שרה את "לא מוותרת" המעולה שלה, אפשר היה להבין בדיוק על מה היא מדברת: על אהבה לא מוותרים, גם לא על הופעה של ריטה

ארבעה שירים אל תוך המופע "ניסים שקופים", דומה היה שהקהל לא הבין מה מתרחש. על הבמה ישבה ריטה מכונסת בעצמה, שרה שירים מהאלבום החדש שלה שלא ממש התרומם מסחרית, וזכתה למחיאות כפיים מנומסות כיאה למעמדה. ואז זה קרה. אלדד ציטרין התרומם מכיסא הפסנתר שלו, הרכיב על עצמו את האקורדיון שלו ובקצב המטריף של "לא מוותרת", אולי השיר הכי טוב שפספסתם השנה, לקח את המופע למקום אחר. ואז, רק אז, קיבלנו את ריטה האמיתית: סוחפת, רוקדת, אמיתית ועוצמתית, מפלסת דרכה חזרה משביל הבריחה שעלתה עליו.

נדיר לשמוע אמן מדבר עם הקהל שלו בפתיחות מרשימה, אבל ריטה עשתה זאת. "במהלך הזמן הקשבתי למילים של השירים שכתבתי, והבנתי שיותר מהכל צריך לתת למילים לדבר", היא אומרת. וכמה שהיא צודקת. מי שמקשיב למילות "לא מוותרת" מגלה את כל המשבר נמצא בתוכו, סופת החול שעטפה את חייה, הבלבול הגדול בתוך הערפול הגדול, את האפשרות שיכולה הייתה להתרסק ואת והיכולת לצאת מהכל בעזרת האהבה, שפיזרה את גרגרי האבק.

ריטה. המרחק הקצר מהקהל מאפשר לראות היטב את העוצמות | צילומים: הכותל הישראלי. עיריית יבנה

המבנה של האמפי המצוין ביבנה הוא כזה המאפשר לך להיות במרחק נגיעה מריטה. כשהקהל הגדול, שהגיע לפסטיבל בציר חדש שנערך זו השנה השמינית, התרומם ממקומו והתאסף לרקוד במבואות הבמה, ניתן היה להבין בכל תו בפניה של ריטה. ולא, יסלחו לי הציניקנים, את ההתרגשות שלה אי אפשר לזייף, את ההנאה הגדולה מכל שיר אי אפשר להביא מהבית, את הריקוד המטורף שלה לא ניתן לשחזר או את התחושה שעוד רגע היא בוכה אחרי שכל מילה ששרה חדרה את השריון שעטתה על עצמה.

"ניסים שקופים" לא חף מבעיות. ריטה פתחה את המופע עם רצף שירים פחות מוכרים ולקח לה לקהל זמן להתניע את הערב. הידיעה שבאמתחתה יש להיטי ענק שאוטוטו יגיע, החזיקו את הציפייה להתפרצות שבאה בשיא עוצמתה. אחריה הגיעו כל הלהיטים המוכרים של ריטה, שחלקם קיימים מעל שני עשורים אבל רלוונטיים ומשובחים כאילו יצאו אתמול, ואחרים כמו "קחי לך" הכובש, שהפכו המנון כל כך מרגש בין אמא לבת, וקיבל חיזוק אחרי הסיפור שעומד מאחוריו.

ריטה בהופעה ביבנה. מספרת בצורה מרשימה

"לא כל כך יפה, ולא בת 16", היא שרה, במשפט שהחלק הראשון שלו לא נכון והחלק השני אולי נכון רק כרונולוגית. ריטה היא היכולת לחבר את העבר המוזיקלי שלה עם ההווה, היא היכולת לספר את הסיפור וללכוד את השומע, היא זו ששרה ברחובות אחרי ששברו לה את הלב ועזבה. והיא זו ש-28 שנים אחרי האירוויזיון ההוא יודעת לספר בצורה כל כך מרשימה את פיסות חייה וחיינו, והופכת את כתובת המלח על ידיה לעוצמות בלתי נגמרת, שמוכיחות שעל אהבה לא מוותרים. גם לא על מופע של ריטה.