האיכות של "יציאת חירום" אלכס טופל שרדה את מרחק השנים. בהופעה החיה שלהם בזאפה תל אביב אפשר היה להבחין בכמות הלהיטים שמציעה הלהקה, שרק השתבחו מאז, ומספרים את מה שכולנו חשים באמת
במסע הזמן בחייהם של זמרים ולהקות, ניתן פה ושם להבחין בשחיקה. הסיפור של יציאת חירום של אלכס טופל שונה. על הבמה נושבת אותה רוח נעורים שובבה לצד המסרים החברתיים שנזרקים מהשירים שלהם אל תוך הראש והלב של הקהל. אותם להיטים ששורדים כבר 20 ומשהו שנה, נישאים מעל רוחות השינויים ושינויי הזמן, עדכניים ורלוונטיים מתמיד. אותו טופל שעומד על הבמה, גאון מוזיקלי, שאפשר להאזין לו במשך שעות ולא יימאס.
"יציאת חירום אלכס טופל" היא אולי אחת הלהקות המצוינות אך הפחות מוערכות בישראל. קחו את השירים שלהם ותלבישו על אחרים, ותקבלו להיטי על. במהלך ההופעה שלהם בזאפה תל אביב, קשה היה שלא לזהות את העוצמה. שיר ועוד שיר, אמירה ועוד אמירה, תחנונים של 20 שנה לבחורה ההיא שטופל מבקש שתיתן לו לראות אותה מתפשטת מולו, בשיר שלעולם לא ימות.
טופל. גאון מוזיקלי
הכוח של טופל וחבריו הוא בפשטות. בלי מניירות של כוכבים, בלי סיבוב דאווין ובלי כל מיני סממנים מיותרים של כוכבים. טופל הוא המקום שבו האיכות מנצחת את הכמות, והיחס בין השירים שהוציאו עד כה לבין השירים האלמותיים שיש להם, הוא הסיפור כולו.
כיף היה לראות על הבמה את החבורה של טופל חיה ובועטת על הבמה. הקהל שהגיע לראות ולשמוע, קיבל הופעה איכותית, עם כמה דאחקות פנימיות, שהצליחו להדביק גם את מי שנקלע לסיטואציה. הקהל דיקלם כל מילה, ידע לזהות את הניואנסים הקטנים שמרכיבים הופעה עם תו תקן, ושלח חום חזרה אל הבמה.
היכולת לשיר על הבמה שיר כמו "מחשב מסלול מחדש", שתוהה על שאלת הקיום בלי האהבה, או "יורה אל השמים" המשובח, לצד "קחי לך זמן" המשתבח, או "אלפי ילדים מוכים" שתמיד יהיה רלוונטי, מהווה את מארג החיים שלנו כאן. ייתכן שכולנו מחפשים את יציאת החירום הקרובה כדי לברוח, אבל בסופו של דבר נשארים כי להתמודד עם החיים עצמם, מלווים בפסקול של טופל. ואין בזה שום דבר רע.