לוקח זמן להתרגל לשיר הזה, לתת למילים להיכנס פנימה ולהבין את ההתערטלות של עמרם. אחרי כמה סינגלים שהפכו עם הזמן דומים האחד לשני, עמרם מוריד הילוך בלחן אך מעלה את רמת החשיפה האישית שלו במילים, כשהוא מבטא את אהבתו אל מול הבחורה שעוזבת ולא רוצה יותר.
"מילה" הוא שיר לשעת לילה מאוחרת, לשעות הדמדומים. הוא סוחף את המאזין פנימה, כולא אותו ובלחן מינhמלי מאפשר לו לשמוע כל מילה ולהבין אותה.
נקודה לשים לה אליה: עמרם אומר בשיריו את המילים כשאר הכל גמור, הבחורה איננה ואין מקום לשינוי. הוא, כמו זהר ארגוב ב"הפרח בגני", אומר שאהב גם רק כשנגמר.
