• שחר אמאנו

דרך כל האהבות


רמי קלינשטיין יכול להסתכל לאחור ולראות כיצד שזר לאורך 30 שנה אבני דרך במוזיקה הישראלית. היכולת שלו להישאר עם רגליים על הקרקע, לא לשכוח את רגעי המשבר ולהושיט יד לאחרים דווקא בשיא ההצלחה כשמילא ללא בעיה את היכל התרבות בתל אביב, הופכים אותו ליוצר ענק עם נשמה גדולה

את המילים החשובות של הערב רמי קלינשטיין בכלל לא שר. בתוך כל הקהל הגדול שעטף אותו בהיכל התרבות בתל אביב שהיה מלא מפה לפה, מצא היוצר המצוין זמן להגיד את מה שכולם מפחדים לומר, בטח כשהם מצליחים. "תראו הכל טוב ויפה, אבל יש ימים שזה לא. ימים שבהם הופעות מתבטלות, ימים שהפלייליסט פתאום לא משמיע. אז אני אומר לכל היוצרים: אל תפסיקו ליצור מוזיקה, גם הוותיקים וגם הצעירים, אל תפסיקו".

עם דיויד ברוזה. שילוב מצוין | למטה: עם אדר גולד מילדי החוץ. | צילומי יחצ

אני מודה. קשה לי להתחבר לקלינשטיין. לא יודע להסביר את זה, אבל בהופעה לציון 30 שנות קריירה גיליתי אותו מחדש. אלה לא רק הלהיטים שכתב והלחין ושר, ופזורים לאורך פסקול חיינו, אלא בעיקר חדוות היצירה המדהימה שלו. הרעב הבלתי נגמר, היכולת להמציא את עצמך מכוכב פופ עם איזה סרט זיעה על המצח, מהיותך זמר בזכות עצמך אבל מזוהה כ"בעלה של ריטה", ועד להפיכתו לרומנטיקן חסר תקנה, וגם אחד שיורה את "מתנות קטנות" וכובש מדינה שלמה.

קלינשטיין הוא לא רק מתנות קטנות. המתנות הגדולות שפיזר במהלך הקריירה שלו הן אבני דרך במוזיקה הישראלית. התובנה הזו התחדדה בהופעתו בהיכל, שיכולה הייתה להימשך עוד שעה-שעתיים ולהיטיו לא היו נגמרים. הביצועים שלו לשירים שכתב לריטה היו מופלאים ("אפצע את ידיי", המצמרר), לצד גרסאות חדשות וחודרות כמו "על הגשר הישן", החידוש המקפיץ ל"לאהבה תמיד נשוב", הפכו את הערב למושלם.

קלינשטיין אולי לעולם לא יהיה קונצנזוס, אבל את הקרב על הקהל הוא ניצח. היכולת שלו להשתלב עם דיויד ברוזה מחד, ועם ילדי החוץ המקפיצים מאידך, מעידים שהוא לא צריך הגדרות. ההצלחה הגדולה לא נמדדת בזמן ש-2,500 אנשים עומדים על הרגליים ומריעים לך. היא נמדדת ביכולת שלך לקום מהקרשים, לבנות לעצמך דרך מקצועית ואישית חדשה. היא נמדדת בכך ש-30 שנה אחרי ש"רדיו" ו"אש", יצאו אנשים מדקלמים אותם כאילו ראו אור אתמול. היא נמדדת כשאתה חף מפוזה, נותן למוזיקה לדבר.

ההופעה בהיכל התרבות הייתה הניצחון הפרטי של רמי קלינשטיין. ובשיאה, הוא בחר לעצור הכל ולדבר אל האנשים שנמצאים שם מאחור, מנסים לפרוץ קדימה, להושיט להם יד ולהגיד להם שתמיד יש סיכוי. וזה, יותר מהכל, מעיד על גדולתו של קלינשטיין, שהיה שם, אבל עם כל ההצלחה – נשאר בנאדם ומגדלור של צניעות בשמי המוזיקה הישראלית כולה.