שיבוש העברית בפי הזמרים בישראל הפך לדבר שבשגרה. איומי ההחרמה והזעקה על אשר עוללה מירי מסיקה ל"בכרם תימן" מעלים יותר מתחושה שזה פחות נוגע אליה אלא יותר למי שנגע בטקסט שלו: נתן אלתרמן
מירי מסיקה. סעדיה לא מתחרז עם רדיו | צילום: יח"צ
אוי ואבוי. אל תשאלו מה קרה. מירי מסיקה שינתה מעט את המילים של נתן אלתרמן וכל אוהבי העברית נזעקו, אפילו איימו שיבקשו לא להשמיע אותה ברדיו. במציאות הנוכחית שבה שיר שכולו אנגלית זוכה עבור ישראל באירוויזיון, יש מי שנזעק בשמה של העברית משל הייתה שפה מתה הנלחמת על מקומה וקמו עליה לכלותיה. די, תורידו את המקפים, חידלו אש וכנסו למצב שווא נח.
מסיקה חידשה את "בכרם תימן" ששרה עפרה חזרה וקצת התאימה את המילים, החסירה אותיות והכניסה בו קצב אחר. האמת, אף אחד לא ממש שם לב לכך או התרגש כל כך. בשנים האחרונות שיבושי העברית קיימים כמעט בכל ז'אנר. משחקי מילים מטופשים, שיבושים מכוונים, עברית קלוקלת והגייה שלא נכונה. זה קיים אצל ברי סחרוף ("נעלה אליי הבית", הוא שר בעיר של קיץ. "אני מתחלק ולעולם אין קצה", הוא שר בחלליות), סטטיק ובנאל ("היי שלום לכם", בנאמסטה) וגם מאור כהן שיבש את המילה "דאגה" ב"שיר של יום חולין", ששרה במקור אילנית. מישהו החרים אותם? לא השמיע? דומני שהיחידים שנזעקו עשו זאת בגלל הפגיעה לכאורה באלתרמן, וכשזה בא ממסיקה - זו סיבה לזעקה כפולה.
סחרוף. "נעלה אליי הבית"
התרעומת על מסיקה, הזכירה לי את השיר "בבר" של מוטי גלעדי, על אותו זמר שמנסה שישמיעו אותו ברדיו אבל נענה ש"אופן ההיגוי שלך שגוי ואינו עומד בקריטריון". ובכן, אין שום דבר רע בחריגה מהקריטריון בשירה. אם פעם הזמרים היו מתים מפחד מהממסד ועובדים על הגיה מחשש שלא ישמיעו אותם ברדיו, היום אין כבר מסננים. כל אחד שר מה שבא לו ואיך שבא לו. החוקים השתנו, המשחק הוא אחר. אין ועדה אחת שמחליטה מי יושמע ומי לפח, כי הוא לא עומד בקריטריון.
מוטי גלעדי, בבר. "אופן היגוי לא לפי הקריטריון"
זו מדינה חופשית וכך גם החוקים במוזיקה. ואם לא ישמיעו בתחנה מסוימת? אז לא ישמיעו. יש עשרות אחרות, יוטיוב, רשתות חברתיות, טלוויזיה, שישמחו להשמיע בלי קשר לכך שאלתרמן כתב "סעדיו" ומסיקה שרה "סעדיה".