מעל הכל נטע ברזילי היא סמל עבור כל אלה שמנסים להצליח בתעשיית המוזיקה ומוצאים עצמם מול חומה. הניצחון שלה מתבטא בכך שהביאה את עצמה, שלא ויתרה וסימנה לאחרים להאמין בעצמם עד שזה יצליח. וזה, שווה יותר מכל ניקוד או מיקום באירוויזיון
נטע ברזילי. רק אל תשתני לנו | צילום: דניאל קמינסקי
ההימורים מציבים את נטע ברזילי כמועמדת לזכות באירוויזיון, אבל נדמה לי שזה לא ממש משנה. ברזילי ניצחה כבר בגדול. חורגת מכל דמויות הזמרות-בובות שהשתלטו לנו על המסך בשנים האחרונות, ברזילי מפגינה נטו כישרון, עם או בלי הלופר. מי שצמחה מלמטה, כיתתה רגליים בין מועדונים כאלה ואחרים שרבים לא שמעו על קיומם, תעמוד על הבמה הכי גדולה בעולם ותגיד: ניצחתי, והפעם זה יהיה ניצחון אמיתי, עם משמעיות גדולות יותר, מעבר לשירה.
ברזילי אמנם הגיעה לאירוויזיון אחרי שניצחה בתוכנית פריים טיים בטלוויזיה, אבל הפרט הזה מתגמד נוכח סיפורה האישי. הניצחון שלה הוא פתח לאחרים, לאלה שמנסים כל פעם להוציא סינגל, להקליט איזה אלבום, מופיעים מול אולמות כמעט ריקים אבל נאמנים לעצמם. כן, בטח תגידו שאף אחד לא היה מכיר אותה אלמלא הכוכב הבא, ויש בזה משהו, אבל התעקשותה להצליח חשובה יותר וגם הדרך שבה זה קרה.
אני לא צעצוע, טיפש
ברזילי הייתה נטע זר ומוזר גם בטלוויזיה. אותו מסך שמטפח את הזמרות הדקיקות ומאלץ אחרות לצמצם עצמן לגזרה הנכונה, התקשה להתמודד עם התופעה. היא סמל לנשים מלאות, לכאלה שחושבים שהם מוזרים, לכאלה שדבקים במוזיקה שלהם ולא מוותרים. לכאלה שבסופו של דבר מבינים שאנחנו אלה שפספסנו אותם ולא הם אותנו. היא הדמות שעליה שרה כריסטינה אגילרה שהיא יפה כמו שהיא, ולא משנה מה שאחרים אומרים.
במובן הזה, toy הוא בדיוק הזמרת ששרה אותו: אני לא צעצוע יא טיפש, אני המציאות. רק שלא תשתנה לנו.